פסק-דין בתיק ע"א 1022/05

זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד השופט יונה אטדגי), מיום  9.11.04 בת"א 26625/99 (באיחוד עם תיקים 26643/99, 38025/99, 65242/97, 26650/99, 104753/98), אשר חייב את המערערים לשלם כספים למשיב , וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, הכל כפי שיפורט להלן. 

1.         רקע

א.      המערערת 1  (להלן: "המערערת") היא חברה ליבוא ושיווק מזגנים אשר הוקמה ביוזמתו של המערער 2 (להלן: "המערער") ואדם בשם צביקה פולישוק (להלן: "פולישוק"). המערער משמש אף כבעליה של המערערת 3 (להלן: "סמקו") וחתום כערב לחובות המערערת.

ב.      המערערת ניהלה חשבון בנק אצל המשיב, אשר העמיד לרשותה אשראי בסך 340,000 ש"ח והלוואה באותו סכום.

ג.        בת.א. 65242/97 (להלן: "התביעה הכספית") הגיש המשיב תביעה בסדר דין מקוצר נגד המערערת ונגד המערער כערב, בגין יתרת חוב בחשבון המערערת בסכום של 231,565 ש"ח. נוסף על כך הגיש המשיב בקשות לביצוע שטרות (להלן: "התביעות השטריות") בגין שיקים שהוסבו אל המערערת, ואשר נמסרו למשיב כבטחון לאשראי ולהלוואה שהעמיד למערערת. בין השקים שהוגשו לביצוע נמצא שיק שמשך המערער 4 (להלן: "שובלי") לטובתה של סמקו, אשר הסבה אותו אל המשיב. הדיון בתביעה הכספית ובתביעות השטריות אוחד- ופסק הדין נושא הערעור עוסק בכל הרבדים המאוחדים. ייאמר כבר עתה כי התביעות השטריות התקבלו, ואולם נפסק כי המשיב אינו יכול לגבות במצטבר גם את החוב שנפסק וגם את סכומם של השיקים, אשר ניתנו כבטחון לתשלום החוב. בערעור דנן, המערערים אינם משיגים על קבלתן של התביעות השטריות. 

ד.      באשר לתביעה הכספית הגישו המערערת והמערער (להלן: "המערערים") בקשת רשות להגן אשר התקבלה בחלקה, והם הורשו להתגונן בטענה כי המשיב ביצע שתי פעולות בנקאיות בהוראתו ובחתימתו של פולישוק בלבד, ללא חתימת המערער וללא חותמת המערערת. זאת, כאשר על פי מסמכי פתיחת החשבון ומסמכי היסוד של המערערת, רק הוראות או בקשות החתומות בחותמתה, בצירוף חתימותיהם של פולישוק והמערער גם יחד, יחייבו את חשבונה.

ה.      להשלמת התמונה יצוין שביום 15.11.05 ניתן נגד המערער צו כינוס נכסים וביום 25.12.06 התיר בית משפט של פש"ר להמשיך את ההליכים בערעור, ובלבד שקופת הכינוס לא תשא בהוצאות כלשהן.

2.         פסק דינו של בית משפט קמא

א.      בית המשפט דן תחילה בתוקפן של שתי העברות בנקאיות במסגרתן הועברו כספים מהמערערת לחברה שבבעלות פולישוק: העברה בסך 66,675 ש"ח מיום 4.8.96 והעברה בסך 18,300 ש"ח מיום 5.8.96 (להלן: "ההעברות"). המשיב לא חלק שההעברות נעשו על יסוד פנייה בכתב של פולישוק, מבלי שנחתמו על ידי המערער ובחותמת המערערת, ואולם טען כי בוצעו בידיעתו ובהרשאתו של המערער.

ב.      בית המשפט קיבל טענתו זו של המשיב בהתבסס בעיקר על העברה נוספת בסכום של 110,000 ש"ח שנעשתה באותו אופן בדיוק, מחשבון המערערת לחשבונו הפרטי של המערער (להלן: "ההעברה הנוספת"). לגבי העברה זו, לא ניתנה מלכתחילה כל רשות להתגונן ואולם בית המשפט קבע כי יש לבררה לגבי החוב הנתבע מהמערערת, להבדיל מהחוב הנתבע באופן אישי מהמערער. בית המשפט דחה את גרסתו של המערער לפיה סבר שפולישוק העביר לו את הסכום הנ"ל מחשבונו הפרטי, וקבע כי המערער ידע שהעברת הסכום לחשבונו בוצעה מחשבון המערערת והוא הסכים לה, או לכל הפחות, אישרה בדיעבד. אם כך לגבי העברה זו, אין מקום להבחין בינה ובין שתי ההעברות הקודמות, אשר נעשו באותו אופן ממש.

ג.        בית המשפט הוסיף כי הימנעותו של המערער מלבדוק את דפי החשבון של המערערת אינה מונעת ממנו מלטעון לגבי תקפותן של פעולות שנעשו שלא כדין, אך יש בכך ראיה נוספת התומכת במסקנה שהמערער ידע על ההעברות, או אישרן בדיעבד או שלכל היותר ניתן לומר כי היה אדיש לאופן בו הן נעשות.

ד.      אשר להלוואה בסך 150,000 ש"ח טען המערער כי הלוואה זו הועמדה למערערת מבלי שנתבקשה על ידה, ומבלי שהוא עצמו ידע על כך והסכים לכך. בית המשפט קיבל בעניין זה את גרסתו של יצחק לוי, המצהיר מטעם המשיב (להלן: "לוי"), שלפיה עסקינן בהלוואה   "on call" הניתנת כאשר חשבון העו"ש נמצא ביתרת חובה, באופן שחשבון זה מזוכה וחשבון ההלוואה מחויב. כל מטרתה של הלוואה זו היא הוזלת עלויות הריבית, והיא נעשית בתיאום טלפוני עם הלקוח, ולא נוהגים להחתימו. הלוואה דוגמת זו בסך של 340,000 ש"ח הועמדה למערערת עם פתיחת החשבון וחודשה מדי פעם עד לחידושה ביום 20.11.96. במועד זה חודשה ההלוואה בסכום של 150,000 ש"ח בלבד, הואיל והמערערת לא נדרשה למלוא ההלוואה עקב נכיונם של שיקים ופריעת פק"מ במועד סמוך.

ה.      בית המשפט ציין כי המערער עצמו אישר את קבלת ההלוואה הראשונית, אשר ניתנה באותו אופן, והוא אינו מפרט כיצד נפרעה אותה הלוואה. גם כאן, כך נפסק, באה לידי ביטוי הסלקטיביות בה נוקט המערער בהכשרתן של פעולות מסוימות, ופסילתן של אחרות באופן חסר פשר והצדקה. בית המשפט הוסיף כי לא ברור מה מבקש המערער להשיג כאשר טוען הוא כנגד קבלת ההלוואה, שכן ביטולה משמעה שהמערערת תחויב להשיב את הכספים שהועמדו לחשבון העו"ש בגינה, ותאלץ לשאת בריבית גבוהה יותר.

ו.        לנוכח האמור, קיבל בית המשפט את התביעה אך קבע כי מהסכום הנתבע יש לקזז סכום של 16,883 ש"ח אשר נגבה במסגרת הליכי הוצאה לפועל. עוד ציין בית המשפט כי אין באפשרות המשיב לגבות גם את החוב שנפסק במסגרת התביעה וגם את החוב על פי השיקים שהוגשו לביצוע במצטבר.

3.         טענות המערערים

א.      המערערים טוענים כי על פי ההלכה הנוהגת חיוב בחשבון אשר נעשה בניגוד לזכויות החתימה הוא חיוב פסול. בהתאם להלכה זו יש לקבוע כי ההעברות אשר בוצעו על סמך בקשה מאת פולישוק אשר נשלחה בפקס אל המשיב, וההלוואה אשר ניתנה על סמך חתימתו של פולישוק בלבד- בטלות. לטענתם, לא רק שהתנהגותו של המשיב בהקשר זה מהווה רשלנות והפרת חובת האמון בה הוא חב, אלא גם שמנהל סניף המשיב פעל בנדון  בעצה אחת עם פולישוק, בשל היכרותו האישית עימו. הראיה לכך היא העובדה שפולישוק לא הוחתם כערב לחשבון המערערת, ואף לא נתבע בתביעה דנן.

ב.      המערערים מוסיפים כי שגה בית המשפט קמא כאשר קבע כי המערער היה מודע להעברות ולנטילת ההלוואה. על פי החלטת בית המשפט הוטל נטל ההוכחה על כתפי המשיב להוכיח כי קיבל את הסכמתו של המערער לביצוע ההעברות ולנטילת ההלוואה. המשיב נמנע מלהציג בדל ראיה כי התקבל אישורו של המערער. כך, לא הוצג כל אישור בחתימת המערער, לא הובא תצהיר פקיד בנק המעיד על קבלת הסכמתו, לא הוצגו טפסי החיוב בחשבון ולא הובא אף תצהיר מאת פולישוק על נסיבות מסירת ההוראות לחיוב חשבון המערערת. כל שנמסר הוא תצהיר עדות ראשית מטעם מנהל הסניף. על פי עדות זו, ניתן לקבל הוראות טלפוניות לביצוע חיובים בחשבון, ואולם לטענה זו אין כל בסיס משפטי שכן על מנת לשנות זכויות חתימה בחשבון חברה יש צורך בפרוטוקול ערוך כדין, המקיים את הוראות מסמכי ההתאגדות. המערערים מדגישים כי אף אם ידע המערער על החיובים שנעשו בניגוד לזכות החתימה, הרי שגם אז אין לחיובים אלו כל תוקף.

4.         טיעוני המשיב

א.      המשיב מצידו סומך ידיו על פסק דינו של בית משפט קמא. לטענתו, צדק בית המשפט בקובעו כי המערער ידע על ביצוע ההעברות ועל נטילת ההלוואה. מעדויותיהם של מנהל הסניף- מר לוי, של פולישוק ושל המערער עצמו מצטיירת תמונה ברורה בדבר ידיעתו זו. המשיב מדגיש כי גירסתו של המערער כי הפעולות נעשו על ידי פולישוק ללא ידיעתו והסכמתו הופרכה כליל. בעניין זה, יש לתת משקל לעובדה כי ביחס להעברה הנוספת נמצא המערער דובר שקר ולא ניתנה לו רשות להתגונן לנוכח העובדה שסכום ההעברה הנוספת נמצא ברשותו והוא אינו משיב אותו לחשבון המערערת. עוד יש ליתן משקל לעובדה כי חרף טענותיהם של המערערים, לא נקטו הם מעולם בשום הליך כנגד פולישוק, דבר המלמד על חוסר תום הלב שבטענותיהם.

ב.      אשר להלוואה בסך 150,000 ש"ח טוען המשיב כי הוכח שהמדובר הוא בחידוש אוטומטי של ההלוואה הראשונית בסך 340,000 ש"ח, אשר גם היא אינה נושאת את חתימת המערער, אך הוא אינו מתכחש לה. מכל מקום, הלוואה זו לא היתה כרוכה במשיכת סכומים מחשבון המערערת לחשבונות אחרים; הכסף נשאר בידי החברה וזוכה בחשבון העו"ש באופן ששירת את אינטרס המערערת על ידי הקטנת עלויות הריבית.

5.         דיון והכרעה

א.      לאחר שעיינו בהודעת הערעור, בעיקרי הטיעון מטעם הצדדים, הגענו למסקנה שדין הערעור להתקבל באופן חלקי, בנוגע להעברות הנ"ל.

ב.      אין חולק כי על פי מסמכי פתיחת החשבון של המערערת, היה צורך בחתימתם של המערער ופולישוק בצירוף חותמת המערערת, כדי לחייב את החשבון. אף אין חולק כי חיוב החשבון בגין ההעברות נעשה שלא בהתאם לזכויות החתימה בחשבון. הצדדים חלוקים בשאלה האם ידע המערער אודות ביצוע ההעברות, ומכאן יש להסיק על מתן הסכמתו להן.

ג.        בית משפט קמא השיב כאמור לשאלה זו בחיוב תוך שהוא לומד על ידיעתו של המערער מידיעתו אודות ההעברה הנוספת, אשר נעשתה באותו אופן ממש, ואשר במסגרתה הועברו כספים לחשבונו האישי של המערער. ספק בעינינו אם אכן ניתן ללמוד מידיעתו של המערער אודות ההעברה הנוספת על ידיעתו אודות ההעברות. אכן יש ממש בטענה כי המערער הפגין חוסר תום לב כאשר טען כנגד ההעברה הנוספת, שעה שההעברה הייתה אל חשבונו שלו, והכספים אשר הועברו במסגרתה נמצאים בידיו. עם זאת, אין בכך כדי לפגום בטענתו כי לא ידע על ההעברות אשר נעשו במועדים שקדמו להעברה הנוספת, וכי לא נתן להן את הסכמתו מעולם. כך, ההעברה הנוספת בוצעה ביום 18.11.96, כאשר ההעברות בוצעו ב- 4.8.96 וב- 5.8.96, כשלושה חודשים קודם לכן. סדר זמנים זה שומט את הבסיס מתחת לטענתו של המשיב כי סבר שהמערער נתן הסכמתו להעברות, בהסתמך על הסכמתו להעברה הנוספת. יתרה מכך, גם אם סדר הזמנים היה שונה באופן שההעברה הנוספת קדמה לביצוע ההעברות, אי אפשר ללמוד מהסכמה לביצוע פעולה אחת, בניגוד לזכויות החתימה בחשבון, על הסכמה לפעולות דומות נוספות. אם נקצין טענתו זו של המשיב, יהא האבסורד ברור: מתן הסכמה חד פעמית לסטייה מזכויות החתימה בחשבון משמעה הסכמה לכל פעולה המבוצעת בחשבון בניגוד לזכויות החתימה.